באנגים

כדי להשתמש בבאנג ראשית ממלאים אותו בקצת מים, שיגיעו עד לגובה של כמה סנטימטרים בתוך הבקבוק. את הקונוס שבקצה המבחנה ממלאים בקצת קנאביס גרוס, ואז מצמידים את הפה לפית הבקבוק, מדליקים את הקנאביס בקצה הקונוס עם מצית, ומתחילים לשאוף חזק דרך הפה עד "הפלת הראש" – כלומר, עד שהקנאביס השרוף נופל לתוך הבקבוק, ואז נושפים את העשן.

בהשוואה למקטרות ללא סינון במים ("פייפים") הבאנג נחשב צורת עישון פופולרית יותר כי הסינון במים מקרר את העשן ומסנן ממנו חלקיקים כבדים שאינם רצויים, ובכך הופך את העישון לנוח יותר. בהשוואה לצריכה בעישון ג'וינטים, יתרון משמעותי אחד הוא בכך שבעישון ג'וינט המעשן שואף לריאות גם את עשן שריפת נייר הגלגול הכולל דבק, ולדעת רבים עישון בבאנג הוא צורת צריכה חסכונית יותר.

בדרך כלל הבאנגים המומלצים ביותר הם באנגים מזכוכית, הנחשבת עדיפה בהרבה ככלי עישון מבחינת בריאות וטעם על בקבוקים פלסטיים שמשמשים להכנת באנגים מאולתרים, וגם על חומרים אחרים. ישנם באנגים מיוחדים הנחשבים מומלצים למעשנים ותיקים שמחפשים חווית עישון מושקעת ומתקדמת, בדרך כלל מדובר על באנגים גדולים במיוחד, או כאלו שהבקבוקים שלהם מעוצבים באופן יוצא דופן.
בנוסף ניתן למצוא באנגים עם מספר מסננים וגם באנגים עם מקור לקרח לקירור נוסף של השאיפה.